"חובת הפרישה הדירה אותי. היתה בכך השפלה"[i], כך אמרה כלת פרס ישראל, הפרופ' למשפטים רות בן־ישראל, שהלכה לעולמה בפברואר האחרון והיא בת 88[ii]. פרופ' בן ישראל לקחה חלק פעיל בעתירות[iii] כנגד חוק גיל פרישה.
עמדתה של פרופ' בן ישראל נדחתה על ידי המחוקק הישראלי ובתי המשפט[iv], שקבעו: גיל הפרישה (67) זהו הגיל שבו ניתן לחייב עובד ועובדת לפרוש מעבודתם. לפיכך, בהתאם לפסיקות בתי המשפט, העובדה שעובד מחויב לפרוש מעבודתו בגיל 67 כשלעצמה לא מהווה פגיעה בחוק שיוויון הזדמנויות בעבודה ואינה מהווה אפלייה אסורה מחמת גיל.
העולם כולו, ושוק העבודה בישראל בתוכו, חווה טלטלות אדירות ושינויים כפויים בחסות מגפת הקורונה. ברור ששוק העבודה עדיין לא התאושש ועדיין לא ברורה "אסטרטגיית היציאה" וכיצד יגיב השוק לשינוי. עוד ברור כי החיים והעבודה ימשיכו גם לאחר המשבר. לכן, דווקא עכשיו יש לנצל את שינוי כללי המשחק והנורמות הישנות, ולהמשיך ביתר שאת את המאבק בתופעת הגילנות (AGEISM).
כבר דובר, ולבטח עוד ידובר, על ההשלכות של "זיקנה בימי קורונה"[v], ועל תופעת הגילנות שנראה שרק מחריפה בחסות המשבר וראו למשל את ההנחיות החדשות שמותירות את בני ה - 67 בבית. למה? ככה. והרי "גיל" בפני עצמו הוא לא גורם סיכון בלעדי. יש מקום להעלות לבחינה מחודשת את השאלה: האם ההסדר החוקי הקיים עדיין רלוונטי? ובמילים אחרות- האם חובת הפרישה מעבודה עדיין רלוונטית כיום, או שיש לבטלה[vi] בדומה לנעשה בארה"ב, ניו זילנד, קנדה ואוסטרליה למשל?
כדי להכריע בשאלה, אסקור בקצרה את הטענות העולות בפסקי הדין הדנים בנושא ואשר עמדו בבסיס חוק גיל פרישה[vii]. לאחר מכן, אסקור כמה התפתחויות מרכזיות, אשר מחייבות חשיבה מחודשת בסוגיית גיל פרישה, ואולי אף ביטול החוק.
הבסיס לחובת הפרישה
בפסיקות בתי המשפט[viii] וביסוד חוק גיל פרישה עומדת ההנחה שחובת הפרישה היא הסדר "מידתי" שנועד "לתכלית ראויה". כלומר, מדובר בהסדר חוקי העומד בהוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. לפיכך, מעת שזוהי קביעת המחוקק, אין בכוונת (וביכולת) בית המשפט להתערב בה. כמו כן, אפשר לקרוא בין השורות[ix] גם את הטענות הבאות: "צריך לפנות מקום לכוח עבודה צעיר בשוק העבודה", "עובדות ועובדים רק מחכים לפרוש", "חובת פרישה תמנע פגיעה בעובדים" (למשל: אם לא תהיה פרישת חובה, העובד עשוי להיות לא כשיר משפטית להחליט אם לפרוש אם לאו במקרה בו הוא חולה באלצהיימר, למשל).
מהפכת אריכות הימים והצורך בחשיבה מחודשת
כל הטענות הללו לא רלוונטיות במיוחד כיום, שכן כל הקלפים נטרפו גם בשוקי העבודה, וחוקי המשחק עומדים להשתנות מן היסוד. להמחשה, אפשר להשתמש בשינויים הצפויים בענף המסעדנות ותרבות הפנאי, והמעבר של מגזרים ואוכלוסיות שלמות לעבודה וללמידה "מרחוק" (מהבית).
בנוסף, צריך לזכור שההסדר האמור של פרישת חובה נחקק בישראל בשנת 2004, בעקבות המלצת ועדה ציבורית שהחלה עבודתה בשנת 1997. מאז נחקק ההסדר עברו הרבה מים בירקון, וכיום יש סיבות רבות וטובות לבחון אותו מחדש. למשל, באשר לכפיית פרישה מחשש שאדם לא יהיה כשיר משפטית להחליט אם לעבוד אם לאו, ניתן למצוא פתרון בדמות ייפוי כוח מתמשך[x], המאפשר לאדם לקבוע מבעוד מועד אילו החלטות יתקבלו עבורו כאשר לא יהיה כשיר משפטית לקבלן.
אחת המהפכות החשובות בהיסטוריה האנושית, ואחד הגורמים המרכזיים שבגינו יש לבחון מחדש את ההסדר של חובת הפרישה, היא מהפכת אריכות הימים[xi]. גם כיום, בימי קורונה, אנו חיים בממוצע 32-34 שנים יותר מהסבים הגדולים שלנו. בעניין זה חייבים לזכור: אין מחלוקת שהמבוגרים מוגדרים אוכלוסייה בסיכון. באותה נשימה, אפשר לומר ש"גיל" בפני עצמו אינו גורם להדבקה: מבוגרים לא מדביקים יותר מהצעירים. בנוסף, הגיל בפני עצמו אינו מרכיב סיכון בלעדי, שכן היכולות להתמודד עם מחלות נובעות ממגוון משתנים נוספים, אשר הגיל ביניהם.
למעשה, כתוצאה מהעלייה בתוחלת החיים, אנו זוכים לתקופת חיים בוגרת ואיכותית שנייה שנוספה לחיינו. מחקרים מראים שאדם שנולד בשנת 1947 צפוי לחיות עד גיל 85, ולעומתו, אדם שנולד בשנת 1997 צפוי לחיות 100 שנה[xii]. על רקע זה, אין זה מפתיע שמבוגרים רבים יכולים ורוצים לעבוד גם בימי קורונה.
בכפיית פרישה מעבודה כרוכות לא פעם אמירות ודעות קדומות, שהן פראפרזה למימרה השגורה והשגויה: "העולם שייך לצעירים". כפי שניווכח מיד, אמירות אלו הן לא יותר מסטריאוטיפים המאפיינים את תופעת הגילנות, והנובעים מהחשש והפחד מהזדקנות והתבגרות.
בניגוד לסטריאוטיפ, מחקר שבוצע באוניברסיטת MIT[xiii] קובע שהסיכוי של מייסד בן 50 להצליח בהקמת חברה גבוה פי 1.8 ממייסד בן 30, וכי למייסד בן 20 הסיכוי להצליח הוא הנמוך ביותר.
בניגוד לסטריאוטיפ, פרסומים של ארגון הבריאות העולמי[xiv] מראים כי עובדים ועובדות שומרים על הכישורים המנטליים והקוגניטיביים שלהם גם בגיל מבוגר, ואפילו נהנים מיתרונות הנוגעים ליכולת לשמר זיכרון ארגוני ולהפיק לקחים ממקרים דומים בהם נתקלו בעבר.
בניגוד לסטריאוטיפ, מחקר של משרד הכלכלה[xv]- מראה שרוב המעסיקים (70%) העריכו שבשנים שלפני הפרישה לא חלים שינויים בשכר ובתפוקה של רוב העובדים בתפקיד המרכזי שהוגדר על ידם.
בניגוד לסטריאוטיפ, המחקרים מוכיחים שאין בסיס לחשש שתעסוקת מבוגרים מגבירה את האבטלה. נהפוך הוא: על פי פרסומים של ארגון מעלה[xvi] (ואחרים), קיימים יתרונות רבים למעסיק בהעסקת מבוגרים כגון יציבות, נאמנות, נוכחות, ניסיון, קבלת החלטות שקולה.
אך למרות כל אלה, עובדים מבוגרים מודרים משוק העבודה, סובלים מירידה בשכר[xvii] ומתופעות של אפלייה מחמת גיל (גילנות, AGEISM) ונכפית עליהם פרישה שאינה בהכרח מוצדקת מעבודה.
היתרונות הנלווים לזכות לעבוד בכל גיל בכל מצב
עצם קיומו של גיל פרישת חובה מגדיר אנשים ומסליל אותם למצב של תלות וחוסר עצמאות. זאת, למרות שהמחקרים והמציאות מראים שאנשים (לפחות חלקם) מבקשים לעבוד ויכולים לעבוד, זאת במיוחד בעתות משבר. ובכל זאת קיימת חובת הפרישה.
קצרה היריעה מלהכיל את כל היתרונות לאדם ולחברה בעבודה. בשלב זה נסתפק בכמה מוסכמות: ראשית, בעולם שבו נראה יותר אנשים עובדים, נראה גם כלכלה יעילה יותר וניצול טוב יותר של המשאב האנושי.
שנית, אנשים עובדים תופסים את חייהם כחיים בריאים, משמעותיים ומספקים. למעשה, במימוש הזכות לעבוד נוסיף איכות לחיים. באותו עניין, אפשר להניח כי שיפור בבריאות העובדים יהווה גורם שעשוי להפחית את הוצאות המדינה בסעיפי בריאות ורווחה.
שלישית, העסקה רב גילית (כשמה כן היא, מודל שבו נושאים בנטל מבוגרים וצעירים ללא יוצא מהכלל) טומנת בחובה יתרונות רבים למעסיק ולעובד כאחד. למעסיק, עובדים מבוגרים מביאים איתם ניסיון חיים, מסייעים לשימור והעברת הידע הארגוני ומשפרים את התוצאות העסקיות. לעובדים, מנגד, נשמרת הזכות להתפרנס בכבוד, למימוש עצמי בצד יתרונות כלכליים. כך למשל, במערכת המשפט קיים מודל "שופט עמית". מדיניות זו מאפשרת לשופטים להמשיך לקבל עבודות/תיקים, גם לאחר פרישה מהמערכת. מצד אחד, השופט פרש ולכן לא תופס תקן. מצד שני, השופט יכול להמשיך לתרום למערכת, שיכולה לפנות אליו לסיוע בעת עומס, להתייעצות וכו'. מודלים כאלו ואחרים לתעסוקה רב גילית יכולים להיות רלוונטיים להרבה מקצועות (מורה, רואה חשבון או נגר). בכל תחום יש חשיבות לניסיון, אך צריך לדעת להשתמש בו.
המציאות לא מחכה לשינוי החקיקה
למרות חובת הפרישה, ולמרות תופעות האפליה מחמת גיל, לא צריך את הקורונה כדי להוכיח שהמציאות חזקה מכל דמיון. תעסוקת מבוגרים בכלל, ותעסוקה של הגיל השלישי בפרט כבר מתרחשת הלכה למעשה. שוק התעסוקה בתקופת הקורונה הוכיח כי ניתן (למרות הקושי) ואפשר לעבוד מרחוק בסביבה בטוחה. מבוגרים וצעירים סתגלנים ממשיכים לעבוד ולתרום בכל גיל ובכל מצב. מי שלא יסתגל במהירות צפוי להישאר מאחור.
בנוסף, מחקרים של מרכז אדווה, הסוכנות לעסקים קטנים ומשרד הכלכלה, מראים כי שכיחותם של העצמאיים עולה ככל שמטפסים בסולם הגילאים. לאור המאפיינים של העסקה עצמאית, ניתן להניח כי מדובר במבוגרים נחושים, יזמים ומצליחים שמנצלים את מצבם הבריאותי ואת ניסיונם לטובת המשך תעסוקה גם בדרך עצמאית.
לא רק עצמאים ממציאים את עצמם מחדש בשוק העבודה: גם עובדים שכירים מנצלים את העלייה בתוחלת החיים וממשיכים לעבוד גם לאחר גיל פרישה, או מנצלים את ההזדמנות להחלפת מסלול מקצועי ופוצחים בקריירה שנייה או אף שלישית לאחר הסבה מקצועית בין אם להייטק או לסיעוד או כל הסבה אחרת. הדברים יהיו נכונים גם לאחר היציאה מהמשבר, על פי התרחישים כתוצאה משינויי העומק בשוק העבודה בעקבות הקורונה עובדים (ומעסיקים) יידרשו לבצע חשיבה מחודשת בנוגע לעתידם המקצועי במטרה לנצל הזדמנויות קרירה חדשות או כתוצאה מאבטלה כפויה.
לסיכום
בשלב זה לא ניתן לצפות או לחזות במדויק איך יגיב שוק העבודה למשבר הקורונה ולגלי ההדף המשניים שלו. המודלים והתחזיות מצביעים על כך שאנשים ימשיכו לעבוד בהתאם לשווקים החדשים שיצמחו ולצרכים המשתנים. עוד ברור, שלמרות הקורונה עדיין צפוי המשך גידול בתוחלת החיים ובאיכותם, בכפוף לתנאים החדשים שייווצרו. היתרונות הרבים הקיימים בעבודה ("משרדית" או "מרחוק") ובמודלים של העסקה רב גילית יהיו רלוונטיים בכל מקרה. כל אלו מובילים למסקנה אחת- אסור לפספס את ההזדמנות לשינוי, והגיעה העת[xviii] להעמיד לבחינה מחודשת את הסדרי הפרישה הקיימים בישראל כיום, ולאפשר למבוגרים בחירה להמשיך לעבוד.
מראי מקום, קישורים הפניות והערות [i] בג"ץ 9134/12 פרופ' משה גביש נ' הכנסת (פורסם בנבו, 21.04.2016) (להלן: "עניין גביש:) ורא גם כתבה שפורסמה ב"גלובוס" https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3623949,00.html [ii] https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001316917 [iii] ראה עניין גביש לעיל [iv] למשל בג"צ 4487/06 ד"ר בנימין קלנר נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח' (פורסם בנבו) (להלן: "עניין קלנר"), עניין גביש. [v] https://www.eshelnet.org.il/Corona [vi] הצעת חוק גיל פרישה (תיקון – ביטול גיל פרישת חובה), התשע"ו–2016. הצעה שהונחה על שולחן הכנסת אבל טרם התקבלה. [vii] להפנות להצעת החוק [viii] ראה למשל גם את סע"ש (אזורי נצ') 18372-04-17 כרמלה דרור - המועצה המקומית קצרין (פורסם בנבו, 03.09.2019) (פורסם בנבו) [ix] ראה עניין קלנר [x] אדם מעל גיל 18 רשאי למנות לעצמו מיופה כוח, שיוכל לקבל עבורו החלטות אם לא יוכל עוד לעשות זאת בעצמו. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות - סעיפים32א - 32לד. [xi] להרחבה ראה למשל- https://www.ted.com/talks/jane_fonda_life_s_third_act?language=he או דגן, מיכל. 2018 .רב־גיליות ותעסוקה: מדריך מושגים. ירושלים: ג'וינט ישראל. [xii] THE 100 YEAR LIFE: Living and Working In Age of Longevity by Lynda gratton and Andrew scott, 2016 [xiii] https://www.calcalist.co.il/local/articles/0,7340,L-3746958,00.html [xiv] World Health Organization וגםGlobal AgeWatch Index 2015 UNDESA Population division, World population prospects: the 2015 revision, DVD Edition, 2015. [xv] https://employment.molsa.gov.il/Research/Documents/EmployersSurveyOlderWorkers2014.pdf [xvi] http://www.maala.org.il/wp-content/uploads/2017/02/%D7%9E%D7%A6%D7%92%D7%AA-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%A2%D7%95%D7%91%D7%93%D7%99%D7%9D-%D7%9E%D7%91%D7%95%D7%92%D7%A8%D7%99%D7%9D-2018.pdf [xvii] דו"ח משרד האוצר לגבי נתוני שכר פורסם 4.2.2020 https://www.gov.il/he/Departments/publications/reports/salary_expenses_report_2018, https://www.themarker.com/misc/article-print-page/.premium-1.8500043 [xviii] דבריה של כבוד השופטת בדימוס ד' ביניש כי "... רוחות חדשות מנשבות בחברה שלנו, כמו בחברות אחרות, ואין לשלול התפתחות עתידית אשר תערער את נקודת המוצא ביחס לגיל הפרישה הכפוי הראוי, ואולי אף ביחס לפרישה כפויה מחמת גיל בכלל" (דנג"ץ 4191/97 רקנט נ' בית-הדין הארצי לעבודה, פ"ד נד(5) 330, 362 (2000) (פורסם בנבו) וראה גם עניין גביש.
Comments